יום בחיי

מאת עידו בן חיים

קוראים לי עידו בן חיים, אני בן 42, נשוי להגר ואב לחמישה ילדים מהממים. עובד בחברה כשנתיים וחצי במחלקת התשתיות בתפקיד טכנאי תשתיות וחשמל.
היום שלי מתחיל בהגעה לדיפו הרכבת הקלה (מקום החנייה של הרכבות, המוסך וההנהלה של רכבת הירושלמית).
שותה קפה עם החבר'ה, לומד את תוכנית העבודה של אותו היום לביצוע, מכין את הציוד הנדרש לאותה פעילות אחזקה או התקלה ויוצאים לשטח.
אנחנו עובדים בצוותים של ארבעה - חמישה טכנאים במשמרת כשלכל אחד מומחיות אשר רכש במסגרת העבודה ברכבת הקלה, כל אחד בתחומו - חשמל, מערכות תקשורת, בקרים וציוד מכני. אנחנו לומדים יחד ומחזקים מקצועית אחד את השני.
העבודה נעשית אל מול חדר הבקרה של הרכבת בכדי לתת מענה לתקלות השוטפות של כל הקו.

עבודה עם צוות התשתיות זה משפחה שניה. הטכנאים תמיד אחד בשביל השני.
העבודה מאתגרת, מספקת ומהנה.
אני גאה לעבוד ברכבת הקלה של ירושלים.

מאת עידן יגיל

אני מתחיל את היום בדפו - מקום החנייה של הרכבות, המוסך וההנהלה.
סביב שבע וחצי, עובר לראות שהטכנאים בסדר ומתעניין בתקלות הפתוחות שנשארו מהיום הקודם,
לאחר מכן במשרד עובר על המיילים ומתחיל לענות למה שרלוונטי, משם לישיבת בוקר בה אנחנו עוברים על כל העבודות המתוכננות לאותו יום לצוות תחזוקת הצי הנייד.
לאחר ישיבת הבוקר אני יוצר קשר עם הטכנאים וראשי הצוותים לגבי תקלות ובעיות בהם נדרשת התמיכה שלי - זה החלק הכי מעניין וכיפי של העבודה.
בין לבין אני מתנהל מול הקבלנים השונים של האוברול (צוותי תיקון ותחזוקת הרכבת), דואג שהסחורה תתקבל בזמן ושהתשלומים ישולמו בזמן, בסיום כל אוברול אני מעביר את הרכבת טסט שכולל מספר סוגי בלימות חירום בעת נסיעה.
במהלך היום אני מגיע מספר פעמים למחסן לבירור לגבי אספקת חלקים לטיפולים השונים,
כמו כן משתתף בישיבות לפי הצורך במגוון נושאים, החל מרכישת ציוד לתחזוקה, דרך קבלת הקרונות החדשים ועד לנושאים שקשורים למבני הרכבת החדשים שנבנים בימים אלו.
הימים עוברים במהירות ושבוע רודף שבוע כך שלאורך זמן רואים את הפירות של כל העבודה הזו וזה נותן סיפוק אדיר.

מאת אולה אליטוב

הבוקר של מרכז השירות מתחיל בשש וחצי עם הגעת ראשון הנציגים. תחילה אנו נערכים ופותחים את קופות מרכז השירות ואת כל המערכות התומכות בעבודתנו במהלך היום, לקראת השעה שמונה בבוקר אנו מתחברים למוקד השירות הטלפוני ונערכים לקבלת שיחות ממשתמשי הרכבת וממתעניינים.
מרכז השירות והמוקד הטלפוני ממוקם בלב ירושלים בסמוך לשוק מחנה יהודה, בבניין כלל באחת הקומות הגבוהות המשקיפות על הנוף הירושלמי המדהים והייחודי שלנו. הנוף בבוקר עוצר נשימה ונותן לנו תחושה נעימה דבר שמשפיע על השירות שאנו נותנים.
במטבח תמיד יש לנו משהו טעים וסביבנו חברים ותיקים שדואגים שהיום יתנהל בנעימים ובנחת. יחד אנו מנסים לפתור בעיות של נוסעים שמתקשרים למוקד ומגיעים אלינו ומחפשים מענה זה או אחר. לא מעט יוצא לנו לקבל שיחות בנוגע לאבידות ויש לנו הזכות להשיב את האבידה, דבר שתורם לסיפוק וממלא בתחושה של תרומה משמעותית לציבור הירושלמי.
המוקד נסגר לפעילות עם אחרון הלקוחות סביב השעה 17:00 ותמיד משאיר אותנו עם טעם ליום חדש מלא בהשגים, אתגרים חדשים ואנשים חדשים ומעניינים.

מאת אביבה סלם

שגרת בוקר - הגעה לרח' יפו (חדר פקחים) שותים קפה עם כל החבר'ה ונכנסים לתדריך בוקר בו האחמ"שית או האחמ"ש שלנו מקצים מקטעי עבודה ומגדירים זמני הפסקות.
לוקחים את כל הציוד לעבודה השוטפת ויוצאים לדרך.
המטרה הראשונה שלנו היא לוודא נסיעה טובה, בטוחה ונעימה לכל הנוסעים.
אנחנו מבצעים בשטח ביקורת ואכיפה לנוסעים שעלו לרכבת מבלי לשלם על הנסיעה (שזה כמו להכנס לחנות, לקחת שוקולד מהדלפק ולצאת בלי לשלם).
לשמחתנו, אנחנו מגלים מיום ליום שמספר הנוסעים שלא מתקף הולך ויורד.
אם חלילה נוצר מצב קיצוני בו ישנה אלימות כלפינו או ניסיון להעביר פרטים שגויים, אנחנו עובדים כתף אל כתף עם משטרת ישראל ויחידת השיטור העירוני.
במהלך העבודה אנחנו עוזרים לחדר בקרה ולנהגים - בין אם לנתב את התנועה בכניסה לרכבת או לדאוג לרווחתם של הנוסעים במקרה של מפגע כזה או אחר כמו חפץ חשוד או נוסע שמעשן בתחום התחנה או הרציף.
בסגירת המשמרת אנחנו נפגשים בחדר הפקחים שלנו לסיכום המשמרת, מסירת נתונים וקפה מסכם עם כל החברים עד למשמרת הבאה.
העבודה מספקת ומהנה במיוחד בזכות הלקוחות הקבועים של הרכבת שתמיד כיף לפגוש שוב ובזכות העבודה שאנחנו מייצגים את הסמל הירושלמי שלנו בגאווה גדולה.

מאת אלעד יזדי

את יום העבודה אני מתחיל באחד משני מקומות:
אם מדובר ברכבת הראשונה ב 4:00 בבוקר, אני יוצא מהדיפו של הרכבת הקלה.
אם הנסיעה יוצאת מאוחר יותר, היציאה ממרכז הנהגים. כשאני עולה לרכבת אני מוודא את תקינות הקרון, מוודא שהוא ריק, שאין חפצים שהושארו לאורכו ושהטלפון שלי כבוי.
אני מפעיל את הרכבת ומתחיל בנסיעה. סיבוב ראשון מפסגת זאב כל הדרך להר הרצל ובחזרה - ממוצע של שעה ועשרים לנסיעה. דיוק הזמנים בנסיעה קריטי, כיוון המרווחים בין הרכבות מתוזמנים היטב.
כשאני חוזר לפסגת זאב אני יוצא מהרכבת ונכנס לחדר הנהגים להפסקה של חצי שעה (לפחות) - שותה קפה, נפגש עם החבר'ה ונח.
כשמגיע הזמן של הסיבוב השני אני יוצא אל הרכבת, קשוב למכשיר הקשר, מאזין לפקודות חדר הבקרה של הרכבת, כל כולי מרוכז בדרך בכדי להסיע את הנוסעים שלנו בבטחה.
אני מתחיל בנסיעה מפסגת זאב, אל הר הרצל וחוזר חזרה לתחנת חיל האוויר. אני עושה סריקה של הקרונות, מוודא שלא נשארו חפצים ללא השגחה ונכנס לחדר הנהגים להפסקת אוכל. יושב עם חברים לעבודה, שותים קפה, אוכלים יחד וכשמגיע זמן הסיבוב השלישי והאחרון, אני יוצא שוב כשאני עם פלאפון כבוי וקשוב לבקרה.
חוזר מהסיבוב האחרון, ומסיים את יום העבודה במרכז הנהגים. בימים בהם אני עובד ערב וסוגר הפעלה בלילה, אני מחזיר את הרכבת מחיל האוויר או מהר הרצל בחזרה לדיפו.
יש ימים שעוברים בלי אירועים מיוחדים שבהן הנסיעות הן מחיל האוויר להר הרצל ויש מקרים בהם ישנן הפרעות בקו (כמו חפצים חשודים, תאונות, אנשים שקופצים למסילה ומעכבים את התנועה, נוסעים שמחזיקים דלתות ומעכבים את תנועת הרכבות) ואז נדרשת סבלנות רבה וצורך להתאים את העבודה לשטח – שירות מקוצר, המתנה ממושכת על הקו וכיוב'.
העבודה קשה ומאומצת, אבל מהנה ומספקת במיוחד כשאני יודע שאני חלק חשוב מאוד מהסמל של ירושלים.